כשהייתי בת 6 המשפחה שלי עברה לקיבוץ. ההורים החיפאים שלי נפרדו מהרכב, החשבונות החודשיים, הדירה, המיסים, המשכורת והתנאים הסוציאליים- לטובת תקציב חודשי, תואר 'חבר קיבוץ' ונוף לכנרת. פתאום חלב עלה שתי "נקודות תקציב" וסיגריות חולקו בחינם. לא היה צורך להפקיד כסף לפנסיה או לטובת חסכון לילדים כי לזה הקיבוץ דאג. החוגים שלי היו בחינם, החשמל היה חינם, כולם עבדו והרוויחו אותו הדבר. לפחות זה מה שסיפרו לי. גם אני מגיל 13 העברתי יום בשבוע ומחצית מכל חופשת בית ספר בעבודה במטעי הבננות, בשביל לזכות בהפלגה חינם לתורכיה בסוף כיתה יב'. היה אחלה. היום זה נשמע כמו סיפור לנכדים, ואני בכלל עדין לא אמא…
הקיבוץ, ואני עמו, עברנו "הפרטה": אני עברתי לגור בעיר הפרטית האהובה עלי, מימנתי את הלימודים מכספי הפרטי ויצאתי לפתח קריירה פרטית. הוא התחיל לשלם משכורות בשקלים, לחייב במיסים ובקרוב אף להעביר בעלות על קרקעות.
אבל הפוסט הזה לא עוסק בסיבות לנפילת הקואופרטיב הקיבוצי (תודה לאל!), אלא בסוגיה אחרת. בתקופה האחרונה נראה שיש באזז מחודש סביב רעיון הקואופרציה ברחבי העולם, כמודל כלכלי-חברתי שמספק אלטרנטיבה ראויה ועדיפה לקפיטליזם של ימינו, אז החלטתי לצאת ולבחון- האומנם?
שנת 2012 הוכרזה על ידי האו"ם כשנת הקואופרטיבים, מכיוון ש-"קואופרטיבים מהווים תזכורת לקהילה הבינלאומית שניתן לשאוף גם לצמיחה כלכלית וגם לאחריות חברתית-קהילתית בו זמנית" (מזכ"ל האום, באן קי-מון).
הסלוגן המוביל את הקמפיין הוא לא פחות מאשר "Cooperative Enterprises Build A Better World". הבלוג שהם פתחו stories.corp, מציג בכל יום סיפור אנושי חדש ממקום אחר בעולם על התאגדות שיתופית כלשהיא. הלוגו שלהם אגב, מכיל שתי נמלים פועלות נושאות שלט עם שם הבלוג מעל לראשן, כמה סמלי.
המספרים ברחבי העולם אכן משקפים את גודלו של הענף:
- מיליארד איש חברים בקואופרטיבים ברחבי העולם (פי 3 ממספר בעלי המניות בעולם)- אחד מכל ארבעה אמריקאים (120 מיליון איש!), אחד מכל ארבעה גרמנים, אחד מכל שלושה קנדים
- קואופרטיבים מספקים כ-100 מיליון משרות
- מאה הקואופרטיבים המובילים בארה"ב מגלגלים מעל 150 מיליארד $
- בצרפת 60% מהבנקים הקמעונאיים משתייכים לקואופרטיבים, 40% מרשתות המזון והחקלאות ו-25% מהמכירות בענף הקמעונאות מגיעות מקואופרטיבים.
מה זה בעצם קואופרטיב ולמה הוא יכול להיחשב כ"קפיטליזם עם מצפון"?
ההגדרה של קואופרטיב לפי ברית הקואופרציה הבינלאומית (ICA) משנת 1995 היא: התאגדות של בני אדם מרצונם החופשי, על מנת לספק את צורכיהם ו/או שאיפותיהם הכלכליות, החברתיות והתרבותיות באמצעות מערכת עסקית שהיא בבעלותם המשותפת, בניהולם הדמוקרטי ובשליטתם העצמאית". קיימים סוגים שונים של קואופרטיביים: קואופרטיב צרכני- רכישה משותפת של מוצרים תוך עקיפת מחירי התיווך, קואופרטיב יצרני- ייצור ושיווק משותף של מוצרים, ויש קואופרטיבים "גם וגם".
המעניין בהם לטעמי הוא "קואופרטיב עבודה"- מקום עבודה שנמצא בבעלות ובניהול עובדיו. כמו קיבוץ, רק עם פחות אידיאולוגיה וללא השותפות הקהילתית החודרנית והשיפוטית. בשביל להבין לעומק את המשמעות של קואופרטיב עבודה, עלינו להיפטר מכמה טאבואים תחילה:
- קואופרטיב עובדים הוא לא עוד צורה של סוציאליזם-קומוניזם, נחלתם של שמאלניים בלבד. הוא יותר דומה לקפיטליזם עם אחריות חברתית כלפי הנכס החשוב ביותר לחברה- עובדיה.
- יש לו בהחלט מטרות להרוויח, כל עוד זה לא בא ע"ח רווחת עובדיו
- הוא נדרש להתחרות בשוק הפתוח ולא נהנה ממעמד של מונופול
- הוא מחייב הקצאת דרג ניהולי ושכר דיפרנציאלי, אך אותו דרג נבחר בצורה דמוקרטית על ידי הבעלים-עובדים של החברה, ולא מסיבות של הון עצמי או פרוטקציות.
חברת ג'ון לואיס הוכיחה שזה יכול לעבוד
בתחילת החודש פורסמה בכלכליסט כתבה מרתקת על רשת ג'ון לואיס הבריטית, אחת הרשתות הקמעונאיות המצליחות היום בבריטניה, ש־76,500 עובדיה המכונים "שותפים", הם בעליה, ושותפים בקבלת ההחלטות לגבי ניהולה וברווחיה. החברה התגלתה כעמידה יותר בפני משברים כלכליים, ולכן בינואר הכריז ניק קלג, סגן ראש ממשלת בריטניה, על כוונתו ללמוד ולחקות את "המודל הג'ון לואיסי" וליישם אותו בעסקים נוספים בבריטניה.
למה קפיטליזם עם מצפון?
כי ב-2011 החברה אמנם הכניסה כ-8.7 מיליארד ליש"ט והרווח הנקי שלה עמד על 354 מיליון ליש"ט, אך כמעט מחצית ממנו (165 מ' ליש"ט!) חולקו חזרה לבעלים שלו, עובדי החברה השונים, כך שכל עובד קיבל בונוס של 14% מהמשכורת השנתית שלו.
זאת על אף (ואולי בזכות) העובדה שביום שלאחר חג המולד (פתיחת עונת הסיילים), היום שאמור ליצר זינוק משמעותי בהכנסות החברה, רשת ג'ון לואיס הייתה סגורה. היה חשוב יותר לעובדים לבלות זמן עם בני משפחתם, מאשר להעלות את גרף ההכנסות השנתיות.
זאת על אף (ואולי בזכות) העובדה ששכר הבכירים בג'ון לואיס מוגבל להיות עד פי 75 מהשכר הנמוך בחברה, והמנכ"ל שלה הרוויח ב-2011 570 אלף ליש"ט אחרי בונוסים, בעוד שזה של רשת Tesco עומד על 6.9 מיליון ליש"ט.
סרטון הפרסומת האחרון שלהם זכה למעל 4 מיליון צפיות, ושלח את האנשים לרכוש בגאווה בחנויות:ומה בישראל?
מצד אחד ההפרטה ממשיכה- במקביל לקיבוצים הופרטו גם הקואופרטיבים הגדולים- בנק הפועלים, קו-אופ הריבוע הכחול, דן, תנובה ואולי אפילו רכבת ישראל בקרוב. בהרבה מקרים היו אלו החברים עצמם שדרשו להפריט את הקואופרטיב. ההסתדרות איבדה נקודות רבות אצל הציבור הישראלי כשניצלה לרעה את כוחם של חבריה המתאגדים ועלתה למשלם המיסים לא מעט, ונראה שקואופרטיב הוא מונח היסטורי בעיקר.
מצד שני המחאה בקיץ האחרון הציפה את הצורך במציאת אלטרנטיבה למודל הכלכלי-חברתי בישראל והחזירה לשולחן הדיונים ערכים דומים לאלו של שבעת עקרונות הקואופרטיב: אחריות הדדית, עזרה הדדית, דמוקרטיה, שוויון ערך האדם, צדק חברתי וסולידריות.
יש כבר לא מעט דוגמאות בשטח:
"שלנו- הקואופרטיב הראשון לשינוי חברתי כלכלי"- מיזם חברתי כלכלי שמתרגם את ערכי המחאה לעסקים ומתיימר להוות "סמן ערכי לעולם העסקי". בינתיים בתחום הפיננסי והקמעונאי.
"הבנק החברתי הראשון"- קבוצה המונה 2,000 חברים נכון להיום, מקדמת רעיון של בנק שיישלט על ידי לקוחותיו בצורה דמוקרטית וללא בעלים פרטיים
"מגפון"- עיתון עצמאי בראשות העיתונאים שהוקם על ידי טובי פולק
בינתיים אכן מדובר בדוגמאות שוליות, אבל תארו לעצמכם עוד כמה שנים משרד פרסום שפועל במודל קואופרטיב עובדים, או גן ילדים? או רשת אופטיקה? מותג מלונאות ישראלי או אפילו חברת תקשורת ?
נשמע טוב, לא?
