איפה הימים שבהם הכול היה פשוט יותר?

היום את כבר לא יכולה לאכול פשוט מרק ירקות, אלא נאלצת להתלבט בין וישיסואז, מרק קרם דלעת או גספצ'ו. בא לך סטייק? עד שלמדת להבחין בין אנטריקוט לפילה, עכשיו תצטרכי להתמודד עם פריים ריב, טי-בון, סינטה ונתח קצבים. כולה התחשק לך על עוגת שוקולד, לכי תבחרי בין פאדג', פונדנט או סופלה.

למה הכול חייב להיות מסובך? ומילא היה מדובר רק בתסבוכת קולינארית. המגוון והמורכבות פוגשים אותנו כמעט בכל מקום.

דור ההורים שלנו ידע מראש, פחות או יותר, מה יהיה מסלול חייו. מהתיכון לצבא! מהצבא יוצאים ללמוד מקצוע! מתחתנים! מקימים משפחה! עובדים רק בעבודה! רואים ערוץ 1! מתפנקים בארוחה במסעדה סינית! ומתקדמים צעד אחר צעד באותו המקום… עד הפנסיה! פשוט.

וכיום ? את כל סימני הקריאה החליפו סימני שאלה. למה ? כי יש לנו הרבה (הרבה!) יותר אפשרויות. וככל שיש יותר אפשרויות וחופש בחירה, כך קשה יותר לבחור.

קחו למשל את הלימודים האקדמאיים. אם ההתלבטות בין פסיכולוגיה למשפטים בלבלה בעבר את הסטודנטים לעתיד, כיום הם מוזמנים להתחבט גם בין "לימודי קיימות", "מדעי המחשב במסלול מערכות סלולר", "תקשורת דיגיטאלית", "יישוב סכסוכים ומו"מ". לא פשוט.

האם אינפלציית האפשרויות שעימה אנחנו מתמודדים במישורים שונים בחיינו, מעצימה אותנו או דווקא מחלישה ? 

בארי שוורץ, בספרו "The paradox of choice", דן בסוגיה זו ומציף את הפרדוקס של החיים בעולם המערבי החופשי.

הנחת היסוד המערבית גורסת שככל שלאנשים תהיינה יותר אפשרויות בחירה, כך הם יהיו חופשיים ועצמאיים יותר, ובזכות כך ייהנו מרווחה ואיכות חיים גבוהות יותר. שוורץ מערער על ההנחה הזו וטוען שדווקא ככל שאנחנו חשופים ליותר אפשרויות, המייצרות מציאות יותר מורכבת, כך אנחנו פחות מאושרים ופחות שבעי רצון. והנה המכניזם:

• האפקט המשתק- ככל שיש לנו יותר אפשרויות בחירה, אנחנו מתקשים לקבל החלטה ולבחור.
• אם כבר בחרנו, אנחנו פחות מרוצים- ככל שיש לנו יותר אלטרנטיבות, תחושת ההחמצה הכרוכה בוויתור על האלטרנטיבות בהן לא בחרנו, מאפילה על שביעות הרצון מהחלופה בה כן בחרנו. מגוון האפשרויות מעלה את רף הציפיות שלנו, ומייצר תחושה שבטוח, איפשהו, מתישהו, תמצא החלופה המושלמת. לא פחות. לכן, תמיד ולעולם נחיה בתחושה שיכולנו לבחור טוב יותר.
• ואם אנחנו לא מרוצים, אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו- אם אני לא מרוצה ממשהו, אך יודעת שלא היו לי אלטרנטיבות או שמספרן היה מצומצם, אני יכולה בכיף להאשים את העולם. אבל אם אני לא מרוצה ממשהו שאני בחרתי, מתוך מגוון רחב של אפשרויות, אני מאשימה בעיקר את עצמי, שנכשלתי בבחירה. וכך, התסכול הוא כפול ומכופל.

עוד על "The Paradox of Choice", בהרצאה של בארי שוורץ ב-TED:

תודו, קשה שלא להזדהות עם התובנות הללו. אז איפה זה פוגש אותנו, כפרסומאים וכמשווקים?

תקראו לזה simplicity, תקראו לזה less is more או back to basics. כך או כך, מדובר במגמה (או במספר מגמות משיקות) ההולכת ותופסת תאוצה בעולם השיווק בשנים האחרונות, כמענה למורכבות, לתחכום (ולהתחכמות) ולמצוקת המגוון האינסופי המאפיינים את חיינו.

והנה חלק מהדרכים לעשות את זה פשוט:

# נציע להם את המוצרים הטובים והמוכרים, עם הניחוח הנוסטלגי, מהימים בהם מוצרים אלו היו החלופה היחידה על המדף.

# נפשט את מה שמורכב

Bank Simple חרט על דגלו לפשט את עולם הבנקאות ואת תהליך קבלת ההחלטות.
בנק ישיר און ליין, שהוקם כסטרט אפ בשנת 2009 , ופועל בארה"ב בלבד.  הבנק מבטיח שירות בנקאי פשוט וכרטיס אשראי אחד. הבנק מציע כלי אוטומטי שמפשט סוגיות מורכבות ועוזר לקבל החלטות טובות לפי משתני ההון שלי והמטרות הפיננסיות. בנוסף הם מתחייבים לשקיפות מלאה מול בלקוחות שלהם.

# נשקיע במהות ולא באריזה

מנוע החיפוש של Google הושק במתכוון בעיצוב הכי "בארדי" שיכול להיות. שחור על גבי לבן, לא מתחנחן ולא מתאמץ. עיצוב פשוט נקי, ברור ומסודר, שעושה את העבודה ומשאיר את כל הבמה ל"מוצר". זה לא מקרי שמאז השקתו, העיצוב של גוגל כמעט ולא משתנה (לכל היותר, משחק עם הכותרת, פה ושם), כדי שבכל פעם שניכנס לעמוד, נחוש נינוחות ומוכרות, של פלטפורמה שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו. 

אגב, לגבי הסוגיה המהותית- האם מנוע החיפוש של גוגל מפשט לנו את החיים או דווקא מסבך, בכך שהוא מציף אינסוף אינפורמציה- אפשר להתווכח.

# נחסוך מהם את הבולשיט ואת האותיות הקטנות ונהיה כמה שיותר כנים.

Tesco בשפה תקשורתית פשוטה וכנה: What you see is what you get.

על זה נאמר: פשוט. פשוט. פשוט.